מחקר זה בוצע בתבנית של סקירה שיטתית ומטה-אנליזה של הספרות הקיימת על מנת להעריך את היעילות והבטיחות של טיפולים שונים לטוקסופלזמוזיס מוחי בחולי HIV.

הטיפול הנפוץ ביותר כיום הינו pyrimethamine ו-sulfadiazineי(P-S), כאשר הטיפול החלופי המקובל הינו pyrimethamine ו-clindamycinי(P-C). למרות של-trimethroprim ו-sulfamethoxazoleי(TMP-SMX) ישנם יתרונות פוטנציאליים - השימוש בו אינו נפוץ.

לצורך ביצוע המחקר בוצעה סריקה של PubMed וארבעה מאגרי מידע נוספים על מנת לזהות מחקרי התערבות עם הקצאה אקראית (RCT) ומחקרי עוקבה. שני סוקרים עצמאיים סרקו את מאגרי המידע, זיהו מחקרים רלוונטיים וחילצו את המידע הנחוץ. יחסי סיכון (RR) חושבו באמצעות מודל random-effects.

במחקר זה הוכללו תשע עבודות קודמות (חמישה RCT, שלושה מחקרי עוקבה רטרוספקטיביים ומחקר עוקבה פרוספקטיבי אחד). בהשוואה ל-P-S, טיפול ב-P-C או ב-TMP-SMX נמצא כקשור בשיעורים דומים של תגובה קלינית חלקית או מלאה (P-C: סיכון יחסי 0.87; רווח בר-סמך 95%, 0.70-1.08; TMP-יSMX: סיכון יחסי 0.97; רווח בר-סמך 95%, 0.78-1.21), תגובה רדיולוגית (P-C: סיכון יחסי 0.92; רווח בר-סמך 95%, 0.82-1.03), פריחה (P-C: סיכון יחסי 0.81; רווח בר-סמך 95%, 0.56-1.17; TMP-SMX: סיכון יחסי 0.17; רווח בר-סמך 95%, 0.02-1.29), הפרעות גסטרואינטסטינליות (P-C: סיכון יחסי 5.16; רווח בר-סמך 95%, 0.66-40.11) והפסקת שימוש עקב אירועים חריגים (P-C: סיכון יחסי 0.32; רווח בר-סמך 95%, 0.07-1.47).

בחולים שקיבלו P-S נמצאה יותר פגיעה כבדית מאשר בחולים שקיבלו P-C (יחס סיכונים P-S לעומת P-Cי: 0.48; רווח בר-סמך 95%, 0.24-0.97).

הראיות הקיימות כיום לא תומכות בעדיפות של פרוטוקול טיפולי מסוים מבחינת יעילות ובטיחות בחולי HIV עם טוקסופלזמוזיס מוחי. שימוש ב-TMPי-SMX כטיפול הבחירה יכול להתבצע בהתאם לראיות הקיימות כיום ולשיקולים נוספים בשטח. יש צורך במחקרים השוואתיים גדולים נוספים על מנת לבסס את הטיפול המועדף באוכלוסיית חולים זו.

מקור:
Hernandez, A.V. et al. (2017) HIV Medicine. 18(2), 115.