טיפול אנטירטרוויראלי (ART), ובמיוחד שילוב של טיפול בטנופוביר (ויראד, ניופארם) ובמעכב פרוטאז (PI) ריטונאביר (נורביר, אבוט) כתרופה תומכת (rPI), מפחית צפיפות עצם. נשאי HIV סובלים יותר משברים בעצמות, וצפיפות עצם נמוכה מעלה את הסיכון לשברים עוד יותר, במיוחד בירך, בעמוד השדרה ובזרוע. רלטגרביר (אייסנטרס, MSD ישראל) היא תרופה אנטירטרוביראלית פוטנטית שלא ידוע לגביה שהיא גורמת לאובדן צפיפות עצם. ריכוז גבוה של סמנים לשיחלוף עצם מעיד על סיכון מוגבר לשברים ללא קשר לצפיפות עצם.
עוד בעניין דומה
למחקר נכנסו נשאי HIV בעלי T-score של 1- בעמוד השדרה או בירך בבדיקת DEXA, יציבים מבחינת טיפול בטנופוביר ו-rPI למשך 6 חודשים לפחות ועומס נגיפי נמוך (HIV_RNA<50 copies/ml). סה"כ הוכנסו למחקר 37 משתתפים שענו להגדרות. במשך 48 שבועות צפיפות העצם בעמוד השדרה עלתה ב-3% (CI95%: 1.9%-4.0%; p<0.0001) והצפיפות בירך השמאלי עלתה ב-2.5% (CI95%: 1.6%-3.3%; p<0.0001). היתה ירידה קלה בסבירות לשבר בירך למשך 10 שנים לפי מדד FRAX בשבוע 48 (0.9%-0.8%, p=0.045). רמות הסמנים לשיחלוף עצם נותרו בגבולות הנורמה, אך עם ירידה משמעותית בשבועות 24 ו-48.
במהלך המחקר נרשמו 135 תופעות לא רצויות, מהן 7.4% יוחסו לרלטגרביר, 7 מקרים היו ברמה 3-4. העומס הנגיפי נותר יציב ב-92% מהחולים.
החוקרים מסכמים על סמך מחקר זה, שהחלפת טיפול ART מטנופוביר לרלטגרביר משפרת צפיפות עצם, והיא בטוחה ויעילה מבחינת שליטה על המחלה.
ערכה: ד"ר שירי אלפרט