גורמים שמשפיעים על תפקודי הכליות ועל פרוטאינוריה בקרב חיוביים ל-HIVי(HIV+) ושליליים ל-HIVי(HIV-) דורשים אפיון נוסף. החוקרים העריכו את שינוי קצב הסינון הגלומרולרי המשוער (eGFR, מ"ל/דקה ל-1.73 מ2), שכיחות פרוטאינוריה (יחס חלבון קריאטינין בשתן לפחות 0.2 ב-2 ביקורים עוקבים) וגורמים נוספים בקרב גברים שהם HIV+ ו- HIV-.

החוקרים איתרו 917 גברים שהם HIV+ שמקבלים גם טיפול אנטירטרוויראלי פעיל (HAART),י159 גברים שהם HIV+ שלא מקבלים HAART ו-1,305 גברים שהם HIV- בין אוקטובר 2003 ל-ספטמבר 2014. השינוי החציוני השנתי ב-eGFR עמד על -0.5%, 0.8%- עבור HIV+ ועל -0.3% עבור HIV-י(P< 0.001). הגורמים שקושרו באופן משמעותי (P<0.05) עם ירידה ב-eGFR הגדולה מ-3% היו טיפול HAART (אך לא תרופה ספציפית בתוך הטיפול), גיל מבוגר מ-50, יתר לחץ דם, סוכרת ועישון פעיל.

גורמי סיכון לפרוטאינוריה כללו טיפול HAART (לעומת HIV-), גיל שווה או גדול מ-50 (לעומת פחות מ-40), סוכרת, יתר לחץ דם, עישון נוכחי, זיהום בהפטיטיס C (עבור כולם P<0.05). בקרב גברים שהם HIV+ נכללה גם ספירה נמוכה יותר של CD4+ ושימוש ב-didanosine, saquinavir או nelfinavir (לכולם P<0.05). לאחר תיקון לפרוטאינוריה, בקרב משתמשי HAART, חיוביות RNA ל-HIV, שימוש מצרפי בכל מעכב פרוטאז (לרבות tenofovir disoproxil fumarate,יemitricitabine,יritonavir, יatazanavir או fluconazole) קושר עם ירידה שנתית של eGFR הגדולה מ-3%.

החוקרים הסיקו על בסיס ממצאים אלה שירידה מתמשכת בתפקוד הכלייתי קושרה עם גורמי סיכון כלייתיים מסורתיים ועם HAART אך לא עם תרופה אנטירטרוויראלית מסוימת. פרוטאינוריה הייתה נפוצה פי 7 בקרב מטופלי HAART לעומת גברים שהם HIV-.

מקור: 

Frank, P. et al. (2018) AIDS. 32 (10)