מחקרים

כישלון וירולוגי של טיפול עם דולוטגרביר במטופלים החיים עם HIV

מחקר בדק בתנאים קליניים בעולם האמיתי את שיעור הכישלון הוירולוגי של טיפול המבוסס על דולוטגרביר ומצא שיעור כישלון נמוך יותר, לעומת טיפול המבוסס על התרופה דרונאביר

ההנחיות בנוגע לטיפול אנטי-רטרוויראלי ראשוני התקדמו והתפתחו בשנים האחרונות וההמלצות לטיפול במעכבי אינטגראז (Integrase strand transfer inhibitors, INSTIs) נמצאות בעלייה. על מנת לבדוק את הכישלון הוירולוגי של הטיפול עם מעכבי אינטגראז נערכו בעיקר מחקרים קליניים ואילו התרופה לא נבדקה בתנאים של שירותי הבריאות בחיים האמיתיים, בפרט התרופות שאושרו לאחרונה הכוללות את התרופה דולוטגרביר. לכן נערך מחקר אשר השווה את התוצא באנשים החיים עם HIV והתחילו משטר טיפול מומלץ לפי ההנחיות הרשמיות, במסגרת שירותי הבריאות ברחבי ארצות הברית.

במסגרת המחקר נבחנו 2 קבוצות של אנשים החיים עם HIV ב-8 מרפאות, שהתחילו משטרי טיפול אנטי-רטרוויראלי (בין ה-1 באוגוסט 2013 לבין ה-31 במרץ 2017): הקבוצה הראשונה לא קיבלה לפני כן טיפול אנטי-רטרוויראלי (קבוצת הנאיביים לטיפול) ואילו הקבוצה השנייה קיבלה כבר טיפול כזה בעבר (קבוצת המנוסים).

בוצע מחקר עוקבה אורכי שבדק תוצא של כישלון וירולוגי. כישלון וירולוגי הוגדר כעומס ויראלי של 400 עותקים למ"ל ומעלה, 6 חודשים או יותר לאחר התחלת טיפול אנטי-רטרוויראלי. המחקר בדק מה שיעור המטופלים שהמשיכו את הטיפול, החליפו את הטיפול או הפסיקו את הטיפול. קשרים בין משטרי טיפול שונים ותוצאים שונים נבחנו, באמצעות מודלים מותאמים של פרופורציית סיכונים לפי קוקס.

מתוצאות המחקר עלה כי מבין 5,177 אנשים עם HIV, באלו שטופלו עם דולוטגרביר נצפה כישלון וירולוגי בשיעור נמוך יותר, לעומת מטופלים שטופלו עם טיפולים אחרים המבוססים על מעכבי אינטגראז או משטרי טיפול המבוססים על התרופה דרונאביר. התוצאות נצפו הן בקבוצת הנאיביים לטיפול (7% לעומת 12% לעומת 28%) והן בקבוצת המנוסים (6% לעומת 10% לעומת 21%). באנליזה מותאמת יחסי הסיכונים שנמצאו היו דומים בין המשטרים השונים, עבור התוצא המשולב של הפסקת הטיפול או החלפת הטיפול. יחסי הסיכון עבור כישלון וירולוגי, בהשוואה בין דולוטגרביר לדרונאביר, היו 0.3 (רווח בר-סמך 95%, 0.2-0.6) בקבוצת המטופלים הנאיביים לטיפול ו-0.6 (רווח בר-סמך 95%, 0.4-0.8) בקבוצת המטופלים המנוסים.

מסקנת החוקרים הייתה כי כמות המטופלים שהתמידו בטיפול האנטי-רטרוויראלי המומלץ לא היתה שונה בין שתי הקבוצות (הנאיביים לטיפול והמנוסים). זאת ועוד, הסבירות לכישלון ויראלי הייתה נמוכה יותר בטיפול עם דולוטגרביר מאשר טיפול מבוסס דרונאביר, כך נצפה בשתי הקבוצות.

מקור: 

Nance R. M. et al. (2019) Journal of Acquired immune deficiency syndromes. 81, 572

נושאים קשורים:  מחקרים,  דרונאביר,  דולוטגרביר,  טיפול אנטי-רטרו-ויראלי
תגובות