אבחנה מאוחרת של HIV (CD4 <350 תאים/ מילימטר בחזקת 3) הינה בעלת משמעות חשובה בהיבט של בריאות הציבור. בעידן של בדיקות תדירות, הסבירות לאבחנה של HIV במהלך המרה בסרום, כאשר ספירות CD4 עשויות לרדת מתחת ל-350, הינה גדולה יותר. במהלך המחקר, אשר ממצאיו פורסמו בכתב העת HIV Medicine, החוקרים בדקו תיקון אשר התבסס על סמנים של זיהום לאחרונה, והעריכו מחדש תמותה לאחר שנה אחת בעקבות אבחנה מאוחרת.
עוד בעניין דומה
החוקרים השתמשו בנתוני מעקב לאומיים אפידמיולוגיים ומעבדתיים מ-32,227 אנשים אשר אובחנו עם HIV באנגליה, ווילס וצפון אירלנד (EW&NI). אלה עם CD4 <350 סווגו מחדש כ׳לא אבחנה מאוחרת׳ אם היו אצלם ראיות לזיהום לאחרונה. פקטור מתקן (CF) היה המספר שסווג מחדש חלקי המספר עם CD4 <350.
תוצאות המחקר הראו שמבין האנשים אשר אובחנו עם HIV ב-EW&NI בין 2011 ל-2019 עם CD4 בסיסי (81% מסך המשתתפים), 46% היו עם CD4 <350. בהתחשב בתזמון הבדיקה ו/או תוצאות שליליות בעבר התקבלו אבחנות ׳מתוקנות׳ מאוחרות בשעור של 39% ו-CF תואם של 14%. כמו כן, ה-CF עלה מ-10% ל-18% בשנים 2011-2015, ולאחר מכן הגיע לפלטו. בנוסף, תמותה לאחר שנה אחת בקרב אנשים אשר אובחנו בשלב מאוחר הייתה 329 פר 10,000 לאחר סיווג מחדש.
החוקרים סיכמו כי ההגדרה מבוססת מקרה-מעקב של אבחנה מאוחרת מעריכה ביתר באופן מתגבר התייצגות מאוחרת, כאשר היקף התופעה משתנה באוכלוסיות מפתח שונות.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
